אפשר להגיד מה שרוצים על מארי קונדו ועל התנועה לסידור הבלגן, אבל היא חשפה תובנה עמוקה, אולי אפילו כזו ש"משנה חיים," שמשכה את תשומת לב העולם: ההבדל בין סדר לניקיון. הלקח שאפשר להפיק הוא שלמרות אנשים רבים למדו לנקות , הם לא למדו בהכרח איך לסדר. הם התאמנו על התנהגות אחת, אבל רצו בתוצאה של התנהגות אחרת. קונדו לימדה אותנו שניקיון הוא פעולה של היגיינה, וסידור הוא פעולה של ארגון וסיווג—שאפשר ליישם על בית שלם, עם השפעה על כל תחומי החיים.
כל כך קל להתעלם ממונחים שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים, רק בגלל שאנו אנושיים. באופן דומה, יש קבוצה נוספת של מילים שביניהן צריך ליצור הבדלה ברורה: פגישה והתחברות.
אנחנו נוטים להשתמש ב'פגישה' וב'התחברות' כאילו היו מילים נרדפות, במיוחד במקום העבודה. אבל מדובר בשני סוגים שונים של אינטראקציה. מבט ביקורתי כל כך במושגים האלה נראה אולי מוגזם, אבל חוסר-הבנת ההבדל הוא הסיבה לכך שכל כך הרבה אירועים של "גיבוש צוות" ו- נטוורקינג ( English ) נכשלים. נכון שיש מעסיקים שמנסים לבסס קשרים בין עובדים ( English ), אבל לעתים קרובות הם פשוט מכינים את הקרקע ל"פגישה". ברגע שנבין את ההבדל בין פגישה לחיבור, נוכל להתחיל לתכנן אירועים במקום העבודה ( English ) (ואת המטרה שעומדת מאחוריהם) בצורה שונה, וכתוצאה מכך גם להצליח יותר.
מהי פגישה?
פגישה מאופיינת לרוב בהיכרות ראשונית. למסקנה הזו הגעתי אחרי שבע שנות עבודה בענף ההיכרויות המקוון. בפגישה, אנשים נוטים להחליף מידע על עצמם, ולא סיפורים. אם יצא לכם לדבר עם רווק שיצא לדייטים רבים, התלונה הנפוצה ביותר שתשמעו היא עד כמה תהליך ההיכרות הוא מתיש. אין ספק שהתהליך עצמו אחראי לכך באופן חלקי—זה תהליך לוגיסטי של התאמה, שיחה ותיאום דייט פנים-אל-פנים. אבל אם תקשיבו טוב יותר, יתכן שתגלו שההיבט המתיש ביותר בתהליך, הוא חילופי המידע החוזרים ונשנים בכל דייט.
החלפת מידע פשוטה לא נותנת תובנה משמעותית לגבי אנשים. ובלי התובנה המשמעותית הזו, במסגרת של היכרויות, או במסגרת דומה, כל כך קל לדחות מישהו. הערה אחת, יום שבו השיער לא נראה כמו שצריך, או חלוקת חשבון במסעדה באופן שלא תאם את הציפיות שלכם, יכולים לגרום לכך שהדייט הראשון יהיה גם הדייט האחרון.
במקום העבודה, אנחנו נוטים לשפוט במהירות את הקולגות שלנו, כי אף פעם אין לנו הזדמנות להכיר אותם יותר לעומק. הדוגמה הטובה ביותר לאופן שבו אנחנו נפגשים—אבל לא מתחברים—במקום העבודה, היא אולי התלות המוגזמת ב'האפי האוור' כאירוע חברתי. זה לא שאנשים מסוימים לא יכולים או לא מסוגלים אף פעם להתחבר בהאפי האוור. אבל התנאים האלה מתאימים יותר להיכרות קצרה עם הרבה אנשים, ולא לחיבור חזק יותר עם מעטים—וזה מה שבונה חווית עובדים משמעותית יותר.
מהו חיבור?
חיבור ( English ) הוא הצצה מהותית יותר לעולם הפנימי של מישהו אחר. בחיבור יש איכות ממריצה והוא נוטה להתקיים כששומעים על הדרך שעבר האדם שנמצא ממול. התחברות היא היכרות מעבר לדברי נימוס ובדיחות—מבלי לחשוף את כל הפגיעויות שלך או רגעים אישיים במיוחד. התחברות יכולה להיות פשוטה, למשל שיחה על פרק של משחקי הכס או תיאור של בורקס גבינה מדהים שאכלתם אתמול.
תחשבו על רגעים שבהם מישהו סיפר לכם סיפור ודמיינתם אותו תוך כדי השיחה. אתם מתחילים לראות את אותו האדם בהקשר אחר, ולכן אתם גם מסוגלים לצייר תמונה שלמה יותר שלו. זה לא אומר שחייבים לחבב אותו או להתיידד איתו—אבל דרך האינטראקציה אפשר לקבל תמונה מלאה יותר שלו באמת.
איך יוצרים חיבור במקום העבודה
בשלב זה, מעסיקים רוצים לקרוא רשימת "טיפים וטריקים" כדי לעזור לעובדים להתחבר, וליצור בסופו של דבר סביבת עבודה מספקת יותר. אז ככה: אל תחשבו במונחים של טיפים וטריקים—זה אומר שאתם חושבים באופן טקטי (כלומר, מתמודדים עם משהו עכשיו) ולא באופן אסטרטגי (לוקחים בחשבון את המטרת הסופית). במקום זאת, אפשר לחשוב באופן הוליסטי וליצור תנאים שבהם אנשים יכולים להתקדם מעבר למידע בסיסי ולחדשות אחרונות, אל חלל שבו חיבור אמיתי יכול להתקיים.
לדוגמה, אפשר להתחיל מאבן היסוד של כל כך הרבה התכנסויות עבודה: אוכל. קל לחשוב שאוכל בחינם מחבר בין האנשים. באופן תאורטי זה נכון—אבל אנחנו רוצים חיבור משמעותי, ולא רק לוגיסטי. כשאנחנו מזמינים אוכל להתכנסות עובדים, אנחנו חושבים על מגבלות תזונתיות, אלרגיות ואולי אפילו על ההעדפות שיש לקבוצה. אבל מה קורה כשחושבים על אוכל כדרך אמיתית להכיר יותר את העובדים שלנו? ב- WeWork, השקתי מושג פשוט עם יכולת אמיתית ליצור חיבור, בשם "מזנון של מאכלים מועדפים."
זה עבד ככה: לפני ארוחת צוות ( English ) , שלחתי סקר קצר וכיפי ל-15 העובדים שבצוות, והקפדתי לכלול חמישה אנשים שבדיוק הצטרפו לצוות, כדי להבטיח מגוון של חוויות עובדים. הצגתי שאלות כמו: "איזו מנה אתם מנסים למצוא מיד בתפריט בר?" ו"איזה אוכל גורם לכם לחייך?" "לאיזו מנה אף פעם לא תגידו לא?", "איזה אוכל משתק אתכם לשאר היום?", "מה מייצג את התרבות או את חיי המשפחה שלכם?"
ואז, אחרי שאספתי את המנות האלה על סמך תשובות הסקר, נפגשנו לארוחה שבה כל מנה שויכה לאחד מחברי הצוות. באמצעות התהליך, חלקנו בינינו יותר מסתם אוכל שמבוסס על מגבלות תזונה. שיתפנו גורמים מפעילים לחיוכים, משאלות, תשוקות והעדפות—איכותיות יותר ואיכותיות פחות. פתאום, האוכל לא היה רק פריט בתפריט, אלא גם דרך ללמוד יותר אחד על השני. מהנדס התוכנה שלנו, שהוא ממוצא פקיסטני, דיבר על קארי דגים בנגלי. המעצב שלנו נדלק כאשר הופיעו חטיפי לימון. ראש הצוות שלנו שר שירי הלל לפסטה עם גבינה וכמהין.
ההבדל בין סתם פגישה לחיבור אמיתי
יכולנו להסתפק בארוחה משותפת. אבל במקום זאת, הייתה לנו הזדמנות ללמוד על הקולגות שלנו קצת יותר לעומק. הארוחה התמלאה בשיחה חיה כל כך, שאף אחד לא היה צריך להשתמש בנושאי חירום לשיחות נימוסין או לדקלם רשימת עובדות על עצמו. אף אחד לא היה צריך לחשוף משהו אישי מדי, ואף אחד לא הרגיש נבוך.
אפשר ליצור בקלות קשרים אותנטיים יותר במקום העבודה. פגישה מאפשרת לנו להכיר את שמו של מישהו ואת התפקיד שהוא ממלא בעבודה. התחברות יכולה לאפשר לנו פשוט ללמוד שקולגה חושב שחטיפי לימון הם השילוב המושלם בין טארט לקרם.
חיבור מאפשר להתקדם מעבר לעובדות הבסיסיות. אל תחכו לאירוע מחוץ למקום העבודה. אל תרגישו שהשיחה צריכה להיות אישית מאוד או כואבת (אין צורך לדבר על בעיות של מישהו אחר). לא מדובר באינטראקציה אישית, אלא בפינוי מקום לאישיות של כל אחד מאתנו.
No Fields Found.לאקשמי רנגאראג'ן היא יועצת החיבור במקום העבודה ב-WeWork. לפני WeWork, רנגאראג'ן הייתה מנהלת עיצוב ואסטרטגיות אירועים ב-Match.com , והיא הקימה ופיתחה את Me So Far, פורום היכרויות לא מקוון שנועד לעזור לפנויים/פנויות להתחבר באמת במקום סתם להיפגש.